הפעם הראשונה שלי, או: איך בכלל הגעתי לסקוטלנד (4)

זה סיפור בהמשכים, שאת חלקו הקודם אפשר לקרוא כאן, או להתחיל מהתחלה כאן.

כשנכנסנו למילטס (Millets), חנות המטיילים, האדם האחרון שציפינו להיתקל בו היה אותה בחורה צעירה שניהלנו איתה שיחת חולין בתחנת האוטובוס בברגהד, ושנפרדנו ממנה כרבע שעה לפני כן בתחנה המרכזית של אלגין — ובוודאי לא כשהיא לבושה במדי החנות (!).

בזמן שהתאמצנו לכופף את הגבות המורמות בחזרה למיקומן הטבעי, היא מצידה הגיבה בחיוך אגבי, ולא התרגשה מהתימהון שלנו גם כשתהינו בפניה לגבי איך ומדוע היא שכחה לציין זאת בזמן שייעצה לנו לגבי לאן ללכת והיכן לרכוש ציוד מטיילים.

ניחא. משם היא הואילה לטייל את שנינו ברחבי החנות, וכך הצטיידנו לנו בשקי שינה חדשים (ועבים), מזרוני מטיילים חדשים (ועבים), גרביים מצמר סקוטי משובח (ועבה) וגם סיר צנוע מאלומיניום (דק מאוד) כדי לחמם בו את פחיות השעועית הרבות שנשקפו בעתידנו. וכך, לאחר שהבטחנו לנו שנת לילה סבירה בסופי הימים הבאים, יכולנו להפנות את תשומת ליבנו לעיירה הנפלאה שמסביבנו.

מפה 6.1 - אלגין וברגהד

אֶלְגִין (Elgin)

בירתו העתיקה של מחוז מוֹרֵיי (Moray), השוכנת מעט דרומית לחופה הצפוני-מזרחי של סקוטלנד, היא עיירה קטנה וציורית ברובה. לאלגין יש רחוב ראשי מרוצף באבנים חינניות, (הריסות של) קתדרלה עתיקה, ובפאתיה יש שתי מזקקות וויסקי. ולמען הסר ספק — היא מקסימה באופן שראוי לרשומה עתידית נפרדת.

כשיצאנו מחנות המטיילים אל הרחוב המרכזי של העיירה, המטלה הראשונה הייתה להיפטר מכמה פריטי ציוד שכעת נהיו כפולים, כמו שקי השינה הישראליים. לשם כך נכנסנו למשרד הדואר המקומי, עמדנו בתור, רכשנו קופסאות קרטון, תחבנו לתוכם את כל מה שהיה דק ולא מחמם, עמדנו שוב בתור, ואז שלחנו הכל בחזרה לארץ.

משם, לאחר עצירה אסטרטגית בדוכן של פשטידות בשר (meat pies) על מנת למלא את הבטן המקרקרת, ניגשנו אל חוויית הוויסקי הראשונה שלנו בטיול.

גוֹרדוֹן ומֵקְפָייל (Gordon & MacPhail)

מלבד היותה אחת מחנויות הוויסקי המפורסמות בעולם, גורדון ומקפייל הם גם אחד מהמבקבקים העצמאיים החשובים בסקוטלנד. מבקבק עצמאי (independent bottler) הוא מונח מוכר בעולם הוויסקי, ופירושו שהם ודומיהם רוכשים חביות שלמות ממלוא המגוון הרחב של מזקקות סקוטיות, מיישנים אותן במחסניהם שלהם, לעיתים למשך שנים ארוכות, ואז ממלאים מהן בקבוקים לראות עיניהם.

G&M_Retail_1

לכן, לדוגמה, אצל גורדון ומקפייל ניתן למצוא בקבוקי וויסקי ממזקקות שנסגרו כבר לפני שנים ואינן מוכרות יותר את תוצרתן. כמו כן, שיקול הדעת העצמאי והמלאי העשיר — שנאסף לאורך כמה עשורים — מאפשר להם להוציא מהדורות שונות מאוד משל המזקקות עצמן. כך שלמשל, גם וויסקי שנמכר בביקבוק רשמי בגיל של 12 שנה בלבד — יוכל אולי להימצא בביקבוק של גורדון ומקפייל בגיל 21 או 30 שנה.

מלבד כל זאת, החנות עצמה היא כמובן היכל מפואר לוויסקי סקוטי, כשעל המדפים ניתן לראות מאות בקבוקים מסוגים שונים, ובכניסה בכלל נמצאת מעדנייה סקוטית המוכרת את מיטב הפינוקים לצד מבחר צ'צקעס החביבים על תיירים.

מכיוון שזו הייתה רק ראשית הטיול ולפנינו נשקפה עוד הליכה מרובה עם הבית על הגב, לא רכשנו כאן אף בקבוק וויסקי. במקום זה הותרנו שובל של ריר וויסקופילי על פני המדפים המוקפדים, ויצאנו משם בצימאון בדרכנו אל המזקקה הראשונה של הטיול — מרחק קצר משם, בפאתי העיירה.

את החלק הבא אפשר לקרוא כאן.

עם התגית: , , , , , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

*